חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), קובע כי משפחתו של חייל צה"ל שמצא מותו במהלך ועקב שירותו הצבאי – תוכר כמשפחה שכולה, הזכאית למעטפת שיקומית, כמו גם לגמלה חודשית. 

בחוק קיימת חזקה לפיה, חייל שמת כתוצאה מחבלה או מחלה או החמרת מחלה שאירעו במהלך שירות חובה או מילואים, חזקה שהוא מת עקב שירותו, אלא אם הוכח ההיפך. לגבי משרתי קבע, המצב המשפטי מורכב יותר והחזקה מתקיימת רק לגבי חבלות בפעילות מבצעית, או אגב אימון לפעילות מבצעית, או עקב אירוע ייחודי לשירות הצבאי ולגבי מחלות אשר הוגדרו כ"מחלות שירות". 

תחילתו של ההליך ההכרה כמשפחה שכולה

בפנייה למשרד הבטחון (אגף משפחות והנצחה), בבקשה מנומקת להכרת זכות. במקרים רבים – במקרים בהם נסיבות המוות אינן מעוררות ספק באשר להתקיימות תנאי ההכרה, ההליך אינו מחייב ייצוג משפטי וניתן להיעזר בקציני הנפגעים של צה"ל על מנת להניע הליך הכרה.

אך לצד מקרים אלו – קיימים גם מקרים מורכבים יותר, בהם משרד הבטחון צפוי לטעון כי המשפחה איננה זכאית להכרה או לזכויות. כך, לדוגמא, מקום בו החייל מצא מותו בנסיבות העלולות להיחשב כ"התנהגות רעה וחמורה" מצד החייל (משחק בנשק, שימוש בסמים), או בתקופת היעדרות משירות. כך – גם במקרים בהם מותו של החייל נגרם כתוצאה ממחלה, וקצין התגמולים טוען כי אין יסוד להניח כי המחלה עצמה פרצה או החמירה "עקב" שירותו הצבאי. מורכבויות נוספות עולות במקרים בהם יש צורך להוכיח כי איש קבע, במובחן מחייל חובה, מצא את מותו בנסיבות הנכנסות לגדרי החוק.

מקום בו משרד הבטחון מחליט לדחות את בקשת המשפחה להכרה (אם בטענה של העדר קשר סיבתי לשירות או בטענה לקיומם של אחד החריגים הקבועים בחוק להכרה), ניתן לערער על ההחלטה בפני וועדת ערר (בימ"ש השלום). במסגרת הליך הערעור – ניתן להביא עדים ומומחים רפואיים על מנת להתמודד עם הנמקת משרד הבטחון ובמקרים המתאימים – גם להעלות טענות משפטיות, המתמקדות בפרשנות הוראות החוק, נטלי ראייה ותכלית החקיקה.

מקום בו וועדת הערר מתרשמת כי החלטת משרד הבטחון שגויה – מוסמכת הוועדה לחייב את משרד הבטחון להכיר במשפחה. על החלטת הוועדה – ניתן לערער לביהמ"ש המחוזי.

עורכי הדין במשרד עורכי דין רכבי, הראל ושות', המתמחים במשפט צבאי, מייצגים משפחות שכולות משנת 1998, הן בשלבי הייעוץ הראשוניים, הן בהליכים למול משרד הבטחון והן בהליכי ערר בכל הערכאות השיפוטיות המוסמכות.

 

כלי נגישות