מצ”ח, המשטרה הצבאית החוקרת, מבצעת פעולות שונות לאיתור חיילים שהשתמשו בסמים במהלך שירותם הצבאי. אחד הכלים המשמעותיים ביותר של מצ”ח לאיתור חיילים אלו, הוא עריכת בדיקות שתן יזומות. בדיקות השתן הצבאיות נחלקות לבדיקות שגרתיות ולבדיקות ספציפיות כנגד חייל הנחשד בעבירות סמים. חשוב לדעת כי לא בכל מצב חיילים מחויבים לשתף פעולה עם חוקרי מצ”ח. לעיתים, כפי שנראה בהמשך המאמר, זו זכותם החוקית של החיילים לסרב לבצע את הבדיקה.

 

בדיקות שתן שגרתיות

על חייל בשירות פעיל חל איסור לצרוך סמים. שימוש בסמים בצבא אסור על פי חוק, כמובן, עבור כל אזרח ישראלי אולם במסגרת הצבאית האיסור חמור ונאכף הרבה יותר. במטרה לאכוף את האיסור, מצ”ח עורכים מידי פעם בדיקות סמים שגרתיות בבסיסים, במטרה לאתר חיילים אשר צרכו סמים במהלך שירותם. בדיקות אלו הינן כלליות ולא מכוונות כנגד חייל ספציפי.

האם ניתן לסרב לבדיקות שתן כלליות?

הסמכות לבצע בדיקות שתן שגרתיות וכלליות קבועה בסעיף 250 (ב) לחוק השיפוט הצבאי, הקובע בזו הלשון:

“קצין משטרה צבאית, שהינו קצין שיפוט בכיר, רשאי להורות על ביצוע בדיקות לשם גילוי של החזקת סמים מסוכנים או גילוי של שימוש בסם מסוכן, בצבא ההגנה לישראל, אף בהעדר חשד שנעברה עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים“

אם כן, חוקרי מצ”ח רשאים לבצע בדיקות שגרתיות. אולם החיילים לא מחויבים לשתף פעולה עם בדיקות אלו ורשאים לסרב להם. הסעיף הבא בחוק קובע כי בדיקה שכזו חייבת להיעשות בהסכמה בכתב של החייל שנתבקש לעבור בדיקות אלו. בדיקה שגרתית שבוצעה ללא הסכמה בכתב של החייל הנבדק, לא תוכל לשמש כראיה כנגדו.

סירוב לבדיקה – ראיה כנגד הנבדק?

חיילים רבים מסכימים לבצע בדיקות שתן בעקבות החשש כי סירובם לביצוע הבדיקה ישמש כראיה כנגדם. מכיוון שכך, חשוב מאוד להדגיש כי סירוב לביצוע בדיקת שתן שגרתית לא ישמש כראיה כנגד הנאשם.  הסירוב מותר על פי חוק ולמעשה ישנן סיבות רבות לסרב לביצוע הבדיקה, מלבד החשש להיתפס. לאור זאת, הרשעת או אף חקירת חייל בעבירת סמים, לא תוכל להתבסס על סירובו לבצע בדיקת שתן צבאית שגרתית.

בדיקות שתן על בסיס חשד

עד עתה עסקנו בבדיקות שתן שגרתיות וכלליות הנערכות שלא על בסיס חשד ספציפי כנגד חייל כלשהו. כעת, נפרט אודות הליך בדיקת שתן יזומה, הנערך בשל חשד ספציפי כנגד חייל מסוים שעבר עבירת סמים מסוכנים לפי חוק הסמים המסוכנים – 1973.

בשלב הראשון, מתבקש החשוד, על ידי חוקרי מצ”ח, למסור דגימת שתן “מרצונו החופשי”. בשלב זה – זכותו של החייל לסרב למסור דגימה וסירובו, בהיבט המשפטי הפורמלי, לא ישמש נגדו (כמובן שבהיבט ה’פסיכולוגי’, מול החוקרים, סירוב יאפשר להם לגרום לחשוד לחוש ש’הבינו שיש לו מה להסתיר’).

מה קורה אם החשוד מסרב למסור בדיקת שתן המתבססת על חשד כנגדו?

אם החשוד בוחר לסרב לבצע בדיקת שתן בצבא ‘מרצונו החופשי’, גורמי החקירה יפנו לקש”ב (קצין שיפוט בכיר) במשטרה הצבאית, בטענה כי בדיקה “דרושה כדי לגלות החזקה או שימוש בסם”, שכן אז – מוסמך הקש”ב “לצוות” על החשוד להיבדק (סעיף 250א לחוק השיפוט הצבאי).
אם הוצא צו קש”ב – החייל חייב לתת לחוקרים דגימת שתן, כך שאם יתמיד בסירובו – הדבר כבר יהווה עבירה, שדינה מאסר שנתיים (סעיף 127א לחוק השיפוט הצבאי). לא רק זו אלא גם שהסירוב יכול לשמש כראיה כנגד החייל במשפט כנגדו. מכאן יוצא שהסירוב לבדיקה יפגע בחייל בשני אופנים. ראשית, הוא ישמש כראיה כנגד החייל במשפט על עבירה לפי חוק הסמים המסוכנים. שנית, הסירוב עצמו ייחשב לעבירה נפרדת על פי סעיף 250 (א) לחוק השיפוט הצבאי.

עבירת סירוב לבדיקת שתן לפי צו

כיוון שמדובר בעבירה עצמאית (שיסודותיה אינם מחייבים הוכחה כי מדובר במי שאכן השתמש בסמים), אז ככל עבירה אחרת – גורמי החקירה מחוייבים גם לגבות מהחייל עדות, תחת אזהרה, בה יתאפשר לו להתייחס לסירובו.

 

אלא שמרבית “סיבות” הסירוב לביצוע בדיקת השתן – לא יעזרו לחייל. כך, לדוגמא, אם יסביר סירובו בכך ששהה במחיצתם של חברים שעישנו (ולכן חושש מfalse positive עקב חשיפה לעשן הג’וינטים) יסבירו לו החוקרים כי המעבדה יודעת לאבחן בין שימוש ‘פאסיבי’ לשימוש ‘אקטיבי’ ולכן, אם יתמיד בסירובו, יעבור עבירה.

שימוש בבדיקת שתן כראיה

אם החייל בחר, לבסוף, למסור דגימה, אז זו נבדקת, תחילה, ב”בדיקת שדה”, שאומנם נותנת לחוקרים אינדיקציה טובה לשאלת נוכחות שרידי סם בגופו, אך היא איננה קבילה כראייה משפטית. בהמשך – נשלחת הדגימה למעבדה לתרעולה בתל-השומר, שם היא נבדקת בהתאם לפרוטוקול מחמיר, בסופו מתקבלת “ראייה” משפטית – בדבר נוכחות שרידי סם בגופו של החשוד.

בדיקת שתן חיובית – סוף הסיפור?

חשוב לזכור כי נוכחות שרידי סם בגוף – איננה בהכרח מלמדת על כך שהחשוד ביצע עבירה. כך, לדוגמא, היו תיקים בהם חיילים זוכו מעבירת שימוש בסם, על אף קיומה של דגימת שתן “מלוכלכת”, לאחר שהצליחו לשכנע כי הסם מצא דרכו לגופו שלא עקב שימוש מודע (ובהעדר שימוש מודע – לא ניתן להרשיע בעבירה של שימוש). במקרים אחרים – נטען כי המעבדה כשלה בשמירה על הנהלים המחייבים, באופן המעורר ספק בדבר תוצאות הבדיקה.

אישום והרשעה על בסיס סירוב ליתן דגימת שתן

בעבר – די היה בעבירה של “סירוב ליתן דגימת שתן” על מנת להביא להגשת כתב אישום נגד החייל. נכון להיום – מדובר בעבירה שבהעדר נסיבות מחמירות (דוגמת עבירת סמים קודמת ו/או עונש מותנה בר הפעלה) נשפטים עליה בדין משמעתי בלבד. עבירת סירוב ליתן דגימת שתן לבדה לא תוביל לפתיחת תיק אישום כנגד החייל בעבירה לפי חוק הסמים המסוכנים.

הליך משמעתי על עבירת סמים

יוזכר כי גם בדין משמעתי – באפשרותו של החייל לטעון לחפותו, גם כשמדובר בעבירה “טכנית”, דוגמת “סירוב ליתן דגימת שתן”. כך, לדוגמא, יכול החייל לטעון כי הקש”ב חרג מסמכותו שכן במכלול נסיבות העניין – לא התגבשו התנאים שמאפשרים הוצאת צו המחייב מתן דגימה.

כדי שטענת חפות תישמע בפני בית הדין הצבאי, עליה להיות מבוססת ומגובה משפטית כמו שצריך. מאחר שמרבית החיילים אינם עורכי דין, רצוי בהחלט כי הם ייצרו קשר עם עורך דין צבאי פרטי שייצג אותם בבית הדין. ללא ייצוג זה, החיילים יתקשו מאוד להוכיח את חפותם ולהוביל לביטול או להקלה בעונשיהם.

ייעוץ ע”י עורך דין צבאי מקצועי

זומנתם לחקירת מצ”ח בחשד לשימוש בסמים, או התבקשתם, במהלך חקירה, למסור דגימת שתן ואינם בטוחים כיצד נכון לפעול – זכותכם, כנחקרים, להתייעץ עם עו”ד וטוב תעשו אם תתייעצו עם עו”ד לענייני צבא העוסק בתחומי המשפט הצבאי.