באוגוסט 2010 נכנס לתוקפו חוק שירות הקבע בצה"ל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), ובכך נטמן הזרע לפיתוחו של ענף משפטי חדש – דיני שירות הקבע בצה"ל.מעמדם של משרתי הקבע ומערכת היחסים שבינם לבין המסגרת הצבאית היו, מאז ומתמיד, נתונים בחלל משפטי לא מוגדר. מחד, קבע בג"צ, אין עסקינן ביחסי "עובד-מעביד": דיני העבודה אינם חלים בצה"ל ולמשרת הקבע אין אפשרות לפנות לבית הדין לעבודה בבקשה לסעד שיופנה כלפי "מעסיקו" (בג"צ 279/72 בעניין אילן עובד).מאידך – אין עסקינן בשירות חובה או מילואים המוסדרים, ולו חלקית, בחקיקה ראשית.
זכויות וחובות אנשי הקבע
ריח של שינוי באוויר
בחלוף שנה וחצי ממועד הקמת הערכאה החדשה, מוקדם לסכם או להגיע למסקנות נחרצות. ניתן, עם זאת, לחוש בריח השינוי באוויר. בשורה של החלטות שניתנו לאחרונה, סללה הוועדה את דרכם של משרתי קבע שהוחלט על סיום שירותם בצה"ל, חזרה למסגרת הצבאית, ולו לתקופה שתאפשר להם לסיים את שירותם בלא פגיעה קשה בזכויותיהם הסוציאליות. עסקינן באותם מקרים בהם החלטת רשויות הצבא היתה, מלכתחילה, מבוססת על תשתית עובדתית חלקית – לעיתים מעוותת בכוונת מכוון, או תוך התעלמות בוטה משיקולים רלוונטיים, דוגמת מצב רפואי חריג. יש לקוות כי צה"ל יפיק לקחים מאותם מקרים בהם הפכה הועדה החלטותיו או מתחה ביקורת על התנהלותו. הרעיון הוא שעצם קיומה של ערכאה שיפוטית אפקטיבית, המאפשרת למשרת הקבע להוכיח טענותיו בעדים ובראיות, יוביל, בעתיד, לשיפור ההחלטות המתקבלות על ידי הגורמים המוסמכים בצה"ל. צעד זה, על פי המקווה, ימנע את המשך ההתדרדרות בתחושותיהם של רבים ממשרתי הקבע, בדבר הגינותה של המסגרת הצבאית, שבנוסף להיותה "דרך חיים", מהווה עבורם גם מקום עבודה.
