פרישה כפויה משירות קבע

מה שלא מסופר על מיתוס הפנסיה המוקדמת מצה"ל

רבות נאמר בתקשורת על ההטבה המופלגת לה זוכים לכאורה אנשי הקבע, הפורשים לגמלאות בגיל 42 ויכולים לפצוח בקריירה חדשה כשבחיקם פנסיה חודשית מכובדת מצה"ל. למעשה, כל ניגוח במערכת הביטחון מתחיל בטענות לגבי גובהן של קצבאות אלו.

הרבה פחות מעניין את התקשורת – וכנראה גם את הציבור – הסיפור האמיתי על הפרישה המוקדמת לגמלאות, כאשר היא נכפית על אנשי הקבע. רבים לא יודעים שבפועל חלק ניכר מאנשי הקבע מתקשים למצוא עבודה באזרחות, ועל כך שקצבתם, המהווה לעיתים פחות מחצי משכרם במהלך שירותם, אף לא מספיקה לקיום בכבוד.

שינוי גיל הפרישה בצה"ל מוביל לפיטורי אנשי קבע בגילאים "בעייתיים"

לפני מספר שנים, בעקבות לחץ ציבורי ופוליטי, הנהיג צה"ל את "מודל הקבע החדש". במסגרתו, נקבע כי גיל הפרישה יעלה באופן הדרגתי, כך שקצינים שאינם לוחמים, יפרשו מהצבא סביב גילאי 46-50 ונגדים, אף בגילאים מאוחרים יותר מ-50.

כפועל יוצא, נפלטים לשוק העבודה אנשי קבע בשלהי העשור החמישי לחייהם ותחילת השישי. עתה, מצופה מהם להשתלב בעבודה חדשה, אשר יחד עם קצבתם החודשית ולאחר תיאום מס, תאפשר פרנסה ראויה. אלא שהמציאות מוכיחה כי הסיכוי להשתלב במעגל העבודה בגילאים אלו נמוך עד אפסי ואנשי קבע רבים, הרואים את הנולד וחוששים מפני הבאות, מעדיפים להמשיך ולשרת בצה"ל, עד לגיל הפרישה הקבוע בחוק לגבי כלל אזרחי המדינה.

הנימוקים של צה"ל לפיטורין של אנשי קבע הן "עלה תאנה" לבעיה האמיתית

הצבא בהקשר זה עומד על כך שקיימים הבדלים המצדיקים את הפערים בגילאי הפרישה בין צה"ל למשק, שם גיל הפרישה עומד על 62 לנשים ו-67 לגברים. ההבדל המרכזי נוגע לסוגיית הכשירות הגופנית. כך, לעמדת רשויות הצבא, בן 50 יהיה לבטח בכשירות נמוכה יותר מבן 30. אלא שהמציאות פעמים רבות שונה באופן ממשי. שכן, לא רק שמדובר בהנחה שניתן לסתור (ודי לחשוב על הזמן הפנוי שיש לבן 50 להקדיש לפעילות גופנית, כשילדיו בוגרים ועצמאיים, לעומת חברו בן ה-30 שכרוך סביב פעוטות).

אלא שמרבית אנשי הקבע המפוטרים לגמלאות בעל כורחם הם בכלל אנשי מפקדה, והכשירות הנדרשת מהם היא מינימלית עד אפסית. הבדל נוסף, לעמדת רשויות הצבא, טמון בכך שאנשי הקבע אינם מוגדרים "עובדים" וככאלו, אינם זכאים לזכויות להם זכאי עובד מן המניין. הטעם המרכזי לכך טמון באיסור על המשרתים בצה"ל להתאגד ולשבות, לאור הנזק הביטחוני שמהלך כזה יכול להסב. אולם דומה כי "הטיעון הביטחוני" משמש עלה תאנה לנימוקים אחרים ובלתי רלוונטיים, ועשוי למעשה להכשיר משום אפליה פסולה בין משרת קבע לעובד מדינה, או עובד אחר במשק. אין זה פלא שייצוג אנשי קבע על ידי עורך דין הפך לעניין שבשגרה.

בג"ץ עשוי להתערב ולמנוע פיטורי אנשי קבע

עד לאוגוסט 2012, גם שירות בתי הסוהר נהג להפריש לגמלאות שנים מספר לפני הקבוע בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004. זאת, עד שאחת מעובדות המטה אשר עמדה להיות מפוטרת לגמלאות בגיל 57, הגישה עתירה לבג"ץ, וטענה לפגיעה בשוויון. בג"ץ קבע, כי אכן הסדר פרישה כפוי כפי שנהוג בשב"ס, הינו מפלה לעומת עובדי מדינה אחרים, והורה על ביטולו. זאת, בין היתר, על רקע מרכזיות מרכיב גילו של העובד בהסדר, והיעדר אבחנה בין אוכלוסיית הסוהרים מהמגזר הייעודי (הנדרשים לכשירות גופנית גבוהה), לסוהרים המבצעים תפקידי מטה ומנהלה.

אחד השופטים אף התייחס לכך שלפסק הדין עשויות להיות השלכות על משרתי הקבע בצה"ל וביתר גופי המודיעין והביטחון.

התפתחות נוספת בסוגיית גיל הפרישה ניתן למצוא בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מדצמבר 2012, בעניין אוניברסיטת בר-אילן, אשר קבע כי אף לעובד המגיע לגיל פרישת חובה (גיל 67 לגבר ולאישה), יש זכות לבקש את המשך העסקתו. במקרים אלו, קבע בג"ץ, על המעסיק לבחון באופן פרטני את הבקשה ולשקול לא רק שיקולים מערכתיים, אלא גם שיקולים פרטניים ובהם מצבו הכלכלי והמשפחתי של העובד, תרומתו למקום העבודה ועוד. במקרה זה נפסק פיצוי של 50,000 ש"ח לעובדת האוניברסיטה ששיקולים אלו לא נלקחו בחשבון בעניינה.

יוצא אפוא, כי בעוד שניתן לראות מגמה של מערכת המשפט לחתור לשוויון זכויות בין עובדים ולמנוע אפליה ביניהם מחמת גיל, רשויות הצבא עדיין מנהיגות הסדר אשר עשוי לכפות את פרישתם של אנשי קבע לגמלאות בגילאים המותירים אותם בתווך: מחד, צעירים מכדי לצבור קצבה מספקת (שכן קצבת הפרישה היא בין היתר פונקציה של וותק) ומאידך, מבוגרים מדי על מנת להתחיל בקריירה שנייה.

הכלים שיש לאנשי הקבע כדי להתמודד עם גזרת הפיטורין

חשוב לדעת כי במקרים שרשויות הצבא מבקשות לפטר לגמלאות משרת קבע בניגוד לרצונו, יכול משרת הקבע לפנות לרשויות הצבא, ולבקש באופן מנומק – בעצמו או באמצעות עו"ד צבאי – להמשיך בשירות. אם בקשתו תישלל, קיימת אפשרות להגיש ערר לוועדת ערר חיצונית ובלתי תלויה, הפועלת לפי חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע-2010. חשוב לזכור כי גם את החלטת הוועדה ניתן לתקוף במידת הצורך, באמצעות עתירה  לביהמ"ש ובהמשך, לבג"ץ. בשני המקרים האחרונים, מומלץ מאוד להיעזר בעורך דין הבקיא בטיפול בסוגיות של פיטורי אנשי קבע.

פסקי הדין שהוצגו מעלה מלמדים, כי במקרה המתאים, גם בג"ץ לא יוכל להישאר אדיש לבעייתיות הטמונה בהסדרי הפרישה הנהוגים כיום בצה"ל וייתכן שלא רחוק היום עד שאלו יפסלו.

הכתבה המלאה בנושא באתר YNET